החלטה בתיק בש"פ 10615/03

1.        העורר, אייל רווח, הינו אחיו של צ'רלי רווח (להלן - צ'רלי), אשר בחודש מאי 2003 נשא בעונש מאסר בבית סוהר "אוהלי קידר". בכתב-אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע נטען, כי העורר קשר עם אחרים לגרום למותו של אדם כלשהו על רקע סכסוכים בין כנופיות. לשם כך הצטייד העורר באקדח, וביום 2.5.03 הגיע יחד עם אחר למקום בו סבר כי יוכל לאתר את קורבנו. אותה שעה התארח הנרי שרביט ז"ל, תושב דימונה, בביתה של קרובת משפחתו בשכונה ד' בבאר-שבע, והעורר ושותפו ירו בו לאחר שסברו בטעות כי הוא האיש אותו ביקשו להמית. בכתב האישום נטען עוד, כי לאחר שנודע לצ'רלי על הרצח, הוא התקשר לעדים והניע אותם שלא להפליל את אחיו.

           לעורר יוחסו עבירות של קשירת קשר לבצע פשע ורצח בכוונה תחילה, עבירות לפי סעיפים 499(א)(1) ו-300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. יחד עם כתב-האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים, ובית המשפט המחוזי נעתר לה. בהחלטה זו עוסק הערר שבפני.

           במסגרת החלטתו, סקר בית משפט קמא את ראיותיה של המשיבה, ובאשר לטענת המשיבה בדבר קיומם של עדי ראייה אשר זיהו את העורר כמי שנטל חלק ברצח, נקבע, כי זיהוי זה אינו וודאי ואין מקום להסתמך עליו. מאידך, מצא בית המשפט כי בידי המשיבה ראיות מפלילות אחרות שדי בהן כדי למלא אחר דרישתו של סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1966. אני סבור כי מסקנה זו של בית משפט קמא נכונה היא, ולהלן אבהיר את דברי.

2.        לטענת המשיבה, שניים מעדיה זיהו את העורר כמי שהיה מעורב בירי לעבר המנוח. האחד הוא עד התביעה בני שרהשר, והאחרת - ג'ני קלארק. באשר לבני, זה מסר לאחד החוקרים, כי בשעת האירוע ניצב במרחק של כ-10 עד 20 מטרים מהיורה אותו ראה בפרופיל, ובני סבר כי היה זה העורר. במסדר זיהוי תמונות שנערך לג'ניפר היא הצביעה על שתי תמונות, שאחת מהן היא של העורר. כאמור, קבע בית המשפט המחוזי כי משקלו של זיהוי זה אינו רב, וגישה זו מקובלת גם עלי, עם זאת, לא הייתי מבטל את משקלו כליל, הואיל ואם יימצא כי הוא משתלב במארג של ראיות מפלילות יותר, יהיה גם יהיה מקום לייחס לו משקל.

3.        אחת מאותן ראיות מפלילות היא שיחת טלפון אותה קיים העורר עם אחיו צ'רלי ביום 3.5.2003, יממה לאחר הרצח. עיון בתמליל השיחה מלמד, שהשניים לא שוחחו שיחה חופשית כדרכם של הבריות, אלא הרבו להשתמש במילות קוד, ככל הנראה כדי למנוע ממי שעלול להאזין להן להבין את תוכנן. וכך נשמע העורר אומר לאחיו "זה לא מצב של טלפונים אתה מבין?", וכן "זה תקופה של נצור לשונך מרעות שפתך מדבר מרמה". חרף זאת, נדמה שאין קושי להבין כי נושא שיחתם היה הרצח מיום האתמול, ולהלן מספר דוגמאות לכך:

           א)  העורר סיפר לאחיו כי "עשיתי טעות... הרזה אומר לי בליינד, בליינד, בליינד... אני לא מכיר את הדובון ההוא, הוא אמר לי זה בליינד הנה בליינד", וכן "הרזה עשה את הטעות". במהלך השיחה התעורר חשד שמא בני שרהשר (המכונה "בני הגבוה") ראה את האירוע וזיהה את אלה שנטלו בו חלק, ובלשון העורר: "הוא ראה את הרזה שלנו... הוא ראה אותו איזה חמש מאות מטר אחרי שהוא הוריד אותי אתה מבין?... הוא ראה אותו שמה אז לא יודע, הוא ראה אותו לבד אתה מבין?".

           ב)  במהלך השיחה טרח העורר להרגיע את אחיו כי לא הותיר עקבות אשר עלולות להפלילו: "עשינו ניקיון יסודי", ובאשר לנשק (המכונה "כסף"), הסביר העורר: "לקחתי אותו אתה מבין? הוא על היד הבנת? לא השארתי אותו לאף אחד". בהמשך, הדריך צ'רלי את אחיו: "שהוא [הנשק] לא יימצא בשום מקום", ועל כך השיב העורר: "אין סיכוי... אין סיכוי בכלל".

           ג)  מהשיחה עולה כי צ'רלי חשש שהאחיזה בנשק הותירה סימני מתכת על ידיו של העורר, סימנים אשר עשויים להיעלם רק לאחר מספר ימים ("צריך יומיים - שלוש ימים לפחות את הידיים"). בתגובה אמר לו העורר: "הבנתי אין סיכוי עשיתי מה שצריך... עשיתי מה שצריך אחי אני אומר לך". אך נראה כי הדברים לא הניחו את דעתו של צ'רלי שהוסיף להתרות באחיו: "עוד יומיים... אל תתקל איתם [השוטרים] ביומיים הקרובים".

           ד)  אך לא שיחה זו לבדה ניצבת לחובת העורר, אלא גם שיחות נוספות אותן קיים צ'רלי עם בני, ובאחת מהן (מיום 4.5.03) נשמע בני מאשר: "אני עמדתי עשר מטר מהמקום", "יכול להרוג אותי הבן אדם אם רצה", עד שבני אף סבר כי היריות נועדו לפגוע בו. עם זאת, הרגיע בני את צ'רלי כי בחקירתו הוא טען כי לא זיהה את היורה ("עכשיו אומרים לי ראית את הכול, אמרתי להם אז מה אם ראיתי אז מה? אז ראיתי? אומר לי אתה זיהית את הבן אדם לא היה רעול, אמרתי לו אז מה אם בן-אדם לא היה רעול, אני לא מזהה אני לא הצלחתי לזהות, אני מה שהיה חשוב לי זה הילדה שלי, אני ראיתי את הילדה שלי בידיים של הנרצח. אני התמקדתי בילדה אני לא התמקדתי בכלל בבן אדם").

4.        בידי המשיבה מצויות שיחות מפלילות נוספות, וביניהן שיחות של צ'רלי ממקום מאסרו עם אלה אשר נחשדו בעיניו כמי שעלולים להפליל את אחיו. אולם די באותם דברים שציטטתי עד כה כדי ללמד, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחתן של שתי עובדות בסיסיות, האחת, שהעורר נכח בזירה בעת הירי, שאם לא כן לא יכול היה לדעת כי בני שרהשר היה שם; השניה, בשלב כלשהו אחז העורר בנשק ואף טרח להעלימו. במצב זה, ואף שאין בידי המשיבה ראיות ישירות לכך שהיה זה העורר שלחץ על ההדק וירה את היריות ששמו קץ לחייו של המנוח, נראה כי קיימות גם קיימות ראיות לכך שהעורר נמנה על מבצעיו של הרצח, ודי בכך כדי לענות על דרישתו של סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1966. במצב זה, ולנוכח לשונו של סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק, קמה נגד העורר חזקת מסוכנות, אותה יכול היה העורר להפריך על ידי מסירתה של גרסה כלשהי, ממנה ניתן היה ללמוד על חפותו. דא עקא, הוא בחר שלא להשיב לשאלות חוקריו, ואף שבכך הוא עשה שימוש בזכות המוקנית לו בדין, תוצאת שתיקתו היתה שאותן ראיות מפלילות נותרו ללא הסבר, ועל כן עתירת המשיבה למעצרו עד תום ההליכים כמו התבקשה מאליה.

           לעורר הרשעות קודמות רבות, בגין חלק מהן הוא נשא בעונשי מאסר ממושכים, ואם תוסיף לכל אלה את העבירות המיוחסות לו הפעם, אין מנוס מהמסקנה כי מדובר בנאשם שהסכנה הנשקפת ממנו ברורה ומוחשית, ואין בנמצא חלופה שתאיין אותה.

           הערר נדחה.

           ניתנה היום, כ"א בכסלו תשס"ד (16.12.2003).

                                                                                      שופט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: